הילד אינו אוסף ומסדר אחריו ? התעייפת להרים משחקים ולסדר ?

21.5.2013

אני רק יכולה לחלום שהבן שלי יאסוף אחריו משחקים , כך מספרת גלית, אמא ליהלי בן שלוש. כמה שאני מבקשת הוא לא אוסף ואני מוצאת את עצמי תמיד מסדרת אחריו.

אז למה הילדים אינם מסדרים אחריהם את המשחקים והצעצועים ? ילד אינו נולד עם הרגלים. הוא נמשך לגירויים שונים ואין כל סדר בהתנהלותו.הורים צריכים להחליט כי חלק מהחינוך מושקע בהקניית הרגלים והסברם. כבר לתינוק, פעוט וילד צעיר מומלץ להסביר ולהראות – מה שהוצאנו מהמגרה חוזר למגרה, מה שהוצאנו מהקופסה חוזר לקופסה כשמסיימים לשחק. כך שום דבר לא נעלם או נאבד. לא משנה אם הילד משתף פעולה, הרעיון של הסדר צריך להיות בהמללה ובדוגמה אישית תוך בקשה מהילד לעשייה.

בגיל הצעיר(תינוקות ופעוטות) צריכה להיות דרישה עקבית וברורה, דוגמא אישית לצד הסבר קצר של סיבה ותוצאה

אי אפשר פעם לדרוש מהילד לסדדר ופעם לא. צריך באופן קבוע לדרוש בין אם עושה או לא. הדרישה צריכה להיות גם ברורה וקונקרטית. חשוב להמנע ממשפטים כללים כמו "תסדר" ולהשתמש במילים קונקרטיות כמו עכשיו אוספים את כל הקוביות לקופסת הקוביות, תוך דוגמא אישית של איסוף. חזרו על הדרישה כמה פעמים אם צריך בלי להתייאש אך בלי להתעצבן ולצעוק. במקביל, הסבירו לילד את משמעות האיסוף של החפצים למקום (כדי שלא יאבדו, יעלמו, ישמרו לפעם הבאה וכדי שאף אחד לא יפול עליהם ויפצע..)

אם הפעוט לא משתף פעולה אלא פשוט עובר למשחק או הפעילות הבאה בלי להתייחס לבקשתכם, נס למצוא זמן שהילד מיצה את המשחק ורוצה לעבור לפעילות הבאה ואז אמרו לו בצורה אסרטיבית אך לא כועסת שעכשיו אוספים את הצעצועים ואחר כך נוכל לשחק במשחק אחר, לאכול, לצאת לגינה וכד'. חשוב להדגיש קודם מחזירים את ה…למקום ואחר כך עושים… הציעו לו עזרה באיסוף החלקים היות וילדים צעירים מתקשים פעמים רבות להתמיד במשימת איסוף ארוכה.

במקביל ולאחר שהילד אוסף אחריו את חלקי המשחק יש לשבח אותו על התנהגות זאת ולהסביר לו שמדובר בהתנהגות טובה ואחראית (אפשר להגיד כל הכבוד איך אספת את כל החרוזים והחזרת לקופסה).

שפת האחריות
מגיל שלוש- ארבע כדאי לעבור להשתמש במושגים של אחריות. בארוחת ערב מומלץ לנהל שיחות חוזרות ולהסביר לילד שלכל אחד בבית יש אחריות. לאבא יש אחריות לזרוק את הזבל, לאמא יש אחריות לעשות כביסה ואז לשאול את הילד מה לדעתו האחריות שלו. מומלץ להסביר במדוייק מה האחריות של הילד בתחום הבית. כבר בגיל הצעיר מומלץ לדרוש אחריות לסידור משחקים (גם אם אינו אוסף ומסדר הכל או היטב, זהו הרי תהליך), אחריות לשים נעלים במקום,לפנות צלחת וכוס מהשולחן לשיש (בדיוק כמו שעושה בגן או בהקשרים אחרים). ככל שתדברו על הדברים שוב ושוב תסבירו את האחריות של כל אחד בבית ותשבחו, כך תתחילו להשריש הרגלים.

ציפיה
אין צורך לצפות שהילד יזכור לסדר בלי שתזכירו לו או שיסדר היטב או הכל. לפעמים ישכח, לפעמים יתנגד, לפעמים יסדר מעט מדי, העיקר הוא התהליך, לא התוצאה.

סידור המשחקי האישיים אינו רק נועד להקל עליכם ההורים, מדובר בתהליך חשבתי בעל ערך מגוון של הבנת סיבה ותוצאה ( השתמשת – תחזיר, הוצאת- הכנסת), זיכרון רצף פעולות, מאפייני סדר (מיון /סידור לפי גודל, קבוצה), הוצאה מאגוצנטריות (יש לי אחריות כלפי הבית ובני המשפחה האחרים) ובסיס להרגלים טובים לאחריות והתארגנות עם חפצים כתלמיד בבית הספר.

זכרו תמיד להתמקד בתהליך, לא בתוצאה, בדוגמה האישית ובהסברים.