גמילה ממוצץ היא החלטה הורית הדורשת חשיבה ותכנון. תינוקות ופעוטות רבים משתמשים במוצץ בתדירות וכמות רבה לצורך רגיעה, הרדמות וויסות רגשי. זאת הסיבה שהגמילה מהגורם המרגיע דורשת חשיבה על המועד המתאים. השאלה מתי מומלץ לגמול ממוצץ אינה קשורה בעיקר או בהכרח לגיל הילד אלא לתזמונים מסוג אחר ולמקום הרגשי של הילד וההורים.
גמילה ותרבות – נושא הגמילה הוא נושא תרבותי. בארצות הברית יש מקומות רבים שכלל לא מאפשרים מציצת מוצץ ואם כן גומלים בגיל צעיר מאוד. בישראל ההחלטה לגמול ממוצץ מתרחשת פעמים רבות במעבר לגן עירייה, סביב גיל שלוש וחצי – ארבע. כמובן שיש כאלו שגומלים לפני ויש כאלו שגומלים אחרי. ככל שהילד גדול יותר, מסוגל להביע את עצמו במילים ולווסת רגשות קשים בצורה מוצלחת יותר, קל להורים לקבל החלטה על גמילה.
גמילה וזמן סביבתי – מרבית המומחים ממליצים לגמול ממוצץ במצבים של תקופות רגועות ויציבות. הכוונה היא להמנע מגמילה במצבים של התחלת גן חדש, הולדת אח, מעבר לדירה חדשה שעלולים לעורר רגרסיה רגשית וצורך במוצץ. זאת הסיבה שהורים רבים בוחרים לגמול ממוצץ בחופש הגדול לפני העליה לגן עירייה בזמן שנוכחות ההורים בבית גבוהה או באמצע השנה, לאחר שהילד בן ה-3 נקלט בגן וחש בו ביטחון. תקופות נינוחות רגשית הם זמן אידיאלי לגמילה מפני שהילד חסין יותר רגשית.
גמילה ממוצץ קשורה גם לסגנון ההורות והגישה ההורית ביחס אל המוצץ. ישנם הורים שמאמינים כי המוצץ הוא גורם שלילי מסיבות שונות ) נזקים לשיניים, הרגל שקשה לגמול ( ודוחפים לגמול את התינוק כבר בשנה- שנתיים ראשונות גם אם רואים שהתינוק זקוק לו. ישנם הורים שסבורים שאפשר למשוך את השימוש במוצץ גם בגיל 4-5 ולאפשר לילד בהדרגה להפסיק את השימוש בו. הם מאמינים שהילד בעצמו ירגיש שמדובר בכלי של קטנים או שאינו זקוק לו והוא ישחרר בעצמו, בקצב שלו. במצבים כאלו הגמילה נעשת בגיל מבוגר יותר. גם מדריכת הורים שנפגשת עם הורים מסוגים שונים צריכה להבין שיכולה רק להציג את דעותיה לאחר הכרות עם הילד וההורים אך אינה יכולה בהכרח לשנות או לכפות את תפיסות הגמילה שלה על ההורים. ההורים הם אלו שיקבלו את ההחלטה מתי ואיך לגמול.
