למה חשוב להבחין בין סוגים שונים של "לא רוצה"

22.7.2013

יש לי בן בגיל שנתיים שמאז גיל שנה ושמונה חודשים לא מפסיק לזרוק דברים בבית. הוא זורק צעצועים, קוביות, בגדים, נעליים, קופסאות פלסטיק שמוציא מארון המטבח. הוא עושה המון בלגן בבית וגם מסכן את אותנו ואת אחותו התינוקת כשנעיף דברים שיכולים לתת מכה. מה לא ניסיתי איתו. ניסיתי להסביר לו שוב ושוב שזה מסוכן ומה יקרה אם הוא יזרוק את הקובייה וזה יפגע באחותו, ניסיתי להסביר להעניש אותו , לשים אותו בחדר קטן 2-3 דקות כל פעם שהוא זורק ולהסביר לו אחר כך למה קיבל את העונש, ניסיתי להסיח את דעתו מעניין הזריקות אבל שום דבר לא נראה שעוזר. אני מיואשת. עייפה למסדר כל הזמן אחריו ואיתו ומנסה בכל זאת להבין מה עוד אפשר לעשות או לעשות אחרת.

לעינת שלום. קודם כל קחי נשימה עמוקה סביב גיל שנה ושמונה ועד אפילו שנתיים וחצי ילדים זורקים דברים. זה סוג של שלב התפתחותי שמאפיין ילדים רבים.

סיבות.
קודם כל חשוב להבין את הסיבות. יש פעמים שילדים זורקים דברים כי משעמם להם, יש פעמים שהם זורקים כחלק מחקירה של המשחק ( מעניין איזה קול ישמיע) , יש פעמים שהילד זורק דברים כדי להשיג תשומת לב או לחקור את תגובת ההורים ( בעיקר אם יש אח קטן בסביבה שאליו מתייחסים הרבה או כאשר תגובת ההורים מעניינת, מצחיקה או רצויה לילד), לפעמים זה חלק ממשחק זריקות. מה שלא תהיה הסיבה, אין ספק כי מדובר באתגר לא קטן להורים.

ילד שזורק כל דבר – אז מה עושים ?

קודם כל מבינים שזה שלב התפתחותי שיחלוף….

בטיחות- מכיוון שהדבר הכי חשוב היא בטיחות מרחיקים מושג ידו של הילד כל דבר שהוא יכול להרים ולזרוק ועלול לסכן את עצמו או הסביבה ( כמו בקבוקי זכוכית, אגרטלים , בקבוקים עם נוזל ניקוי בארון). בצורה כזאת נוודא שהדברים שהילד יכול לגעת ולזרוק אינם מסוכנים.

יצירת שגרת פעילות מובנת ומאורגנת- אין מה לעשות סביב גיל שנה וחצי- שלוש ילדים צריכים סביבת פעילויות מאורגנת וקבועה. ככל שנבנה לוח זמנים מאורגן עם פעילויות מובנות, כך יש סיכוי ששיתוף הפעולה יגבר וכמות הבלגן והתנהגות הדווקא יקטן. תכנני לוז קבוע של אחר הצהריים הכולל יציאה לגינה (להוצאת מרץ) או משחקי קופסה בבית ( פאזלים, לוטו, משחק עם קוביות). הוציאי כל פעם משחק אחד או שניים והניחי את המשחקים כך שהילד לא יוכל להגיע אליו לבד. הציע לו כל פעם לבחור בין שני משחקים וכשרוצה ומצביע על משחק אחר הסבירי לו שצריך להחזיר את המשחק הקודם לקופסה כדי לקבל את המשחק שרוצה.

בחירה ושליטה
אפשרי לילד מגוון רב של מצבי בחירה בין שתי אפשרויות על מנת לספק את הצורך בשליטה. שאלי אותו לדומגא, מה אתה רוצה לאכול תפוז או תפוח ? איזה ספר אני אקרא לך ? זה או זה ? איזה משחק בניה להוציא לך ? קוביות עץ או מגנטים ?

גבולות – חשוב מאוד להגיד לילד בגיל זה בקצרה מה מותר ואסור. אך כשזורק המנעי כמה שיותר מלהגיד אסור או לא לעשות את זה .

העדיפי להגיד אחד משתי תגובות
א. אם נזרוק המשחק יהרס /ישבר או נפגע בטעות באח ואז.. לא יהיה לנו לפעם הבאה או האח יבכה  (הבעיה או הסכנה שבמשחק שלו).
ב. אמרי לו שבבית שלנולא זורקים משחקים… הכוונה היא לא להדגיש את הפעולה של הילד אלא את האופן שבו הבית מתנהל.

אם עושה דווקא, מנעי ממנו משהו שרוצה באותו רגע, קחי את המשחק, שימי את המשחק במקום גבוה שאינו רואה אותו וחזרי לפעולות שלך ללא תוספת מילים.

חשיבות יצירת האלטרנטיבה
אם הילד מאוד רוצה לזרוק חפצים ואינו מפסיק, חפשי בבית חפצים שאפשר לזרוק ללא פגע (כמו כדורי פלסטיק קטנים, כריות  משחק, בובות רכות) ואפשרי לילד לזרוק אותם. נסי להפוך את פעילות הזריקה למשחק. לדוגמא, הציעי לילד אפשרות לקלוע את הכדורים לקערת כביסה גדולה או לזרוק כדור פלסטיק על חייל באולינג אמיתיים או בקבוקי מים גדולים. הראי לו איך הוא ואת יכולים להנות מהפעילות יחד ולבד.

הכחדה
יש הטוענים כי ככל שנמעיט להתייחס להתנהגות השלילית ולעיתים אך נתעלם הילד יגיע למיצוי הפעילות מהר ויפסיק. לעומת זאת אם נתייחס הרבה, נכעס או נעניש נכנס לשרשרת של תגובות קשות משני הצדדים שלא בהכרח ישרתו את הפסקת ההתנהגות הלא רצויה.

עקביות
וודאי שמאפייני החינוך עקביים בעיניך לבין בעלך. אם את מגיבה א' ובעלך מגיב ב' אז יש סיכוי גדול שתבלבלו את הילד בתגובותיכם ולא תצליחו לייצר בעקביות את התגובות הרצויות.