טודלרס

גיל שנתיים לא רוצה

למה חשוב להבחין בין סוגים שונים של "לא רוצה"

22.7.2013

"אני לא רוצה להתקלח"
"אני לא רוצה ללכת לגן"
"אני לא רוצה ללכת לישון"
"לא רוצה ללבוש את החולצה הזאת"
"אני לא רוצה לצחצח שיניים"
"אני לא רוצה לאכול ירקות"
"אני לא רוצה לנעול נעלים (שינעלו לי נעליים)"
"אני לא רוצה לשחק במשחק הזה"
"אני לא רוצה שתהיה פה, לך מכאן"..

גיל שנתיים לא רוצה
אין ספק שאפשר לכנות את גיל שנתיים כגיל הלא רוצה. הילד נמצא בשלב האוטונמיה ורוצה הוא לקבוע הכל. לא מתאים לו שקובעים לו מה ומתי לעשות והוא כבר מספיק בוגר להביע את ה"לא רוצה" שלו במילים, באלימות או בדרכים שובבות אחרות. כל עוד הלא רוצה נשאר בגדר מילים אך בגדר המעשים הילד מבצע את המתבקש ממנו אין כל בעיה. ברגע שה"לא רוצה" נלווה לחוסר שיתוף פעולה, התמרדות או אלימות זוהי תמונה אחרת.

צריך לעשות הבחנה בין "לא רוצה " הקשור לסדר יום ללא רוצה אחר. ילד בגיל שנתיים צריך להכיר את סדר היום שלו (קימה, התארגנות, הליכה לגן, חזרה מהגן, ארוחת ערב, מקלחת, שינה) ולהבין שסדר היום הזה אינו נתון למשא ומתן והתנגדות. אם ילד "מורד" בסדר היום הקבוע שלו סימן שאין לו הבנה וגבולות בנושא הזה וחשוב להטרים (להסביר לו לפני) ולשוחח איתו באופן קבוע מה הולכים לעשות ולמה כל יום. 

לעומת ה"לא רוצה" הקשור בסדר יום יש "לא רוצה " שקשור לפחדים, כאבים או קשיים אמיתיים של הילד. לדוגמא, ילד אומר שאינו רוצה להתקלח כי פוחד משטיפת הראש והמים בעיניים. ילד שלא רוצה שינעלו לו נעלים כי התהליך לא נעים לו. במצבים אלו חשוב לשאול את הילד אם אינו רוצה להתקלח או לנעול נעלים כי זה לא נעים. חשוב להסביר לילד ולמצוא דרכים שפעילויות אלו יתבצעו בצורה הדרגתית, לא מפחידה ונינוחה.

ה"לא רוצה" האחרון הוא הלא רוצה שצריך להתקבל על ידי ההורה בהבנה. "לא רוצה לאכול את הירקות", לא רוצה לשחק בפאזל". ההורה יכול להניח לילד ירקות בצלחת או משחק פאזל לידו בפינת המשחקים אבל הזאטוט הקטן רשאי להחליט מה יעשה איתם כי בכוח זה לא ילך.